נשכנות – איך ללמד את הגור שלי לא לנשוך אותנו

"גורים נושכים כמו שכלבים נובחים"

גורי כלבים נושכים – זאת הדרך שלהם לחקור וללמוד על העולם שלהם, בדיוק כמו שתינוקות אדם תופסים כל דבר ומכניסים לפה, כך גם גורים.
הם חוקרים את הסביבה שלהם באמצעות הפה ודרכו הם מתקשרים בשלב מאוד מוקדם בהתפתחות שלהם. כך הם לומדים להשיג מזון מה שאוטומטית הופך את הפה להיות מוקד להשגת רצונותיהם. זו הסיבה העיקרית שבשלב מוקדם בהתפתחות שלהם אתם ננשכים הרבה.

ניתן למצוא הבדלים רבים בין גורים. יהיו את אלו שנושכים יותר (טיפוס אוראלי מאוד) ויהיו את אלו שפחות. האוראליים יותר יפתחו לרוב בעיות לעיסה, נשכנות והרס שימשכו עד לגיל מאוחר אם לא ינותבו להתנהגות אחרת כבר בגורות. בנוסף הם גם ירצו לנשוך אותנו ואת הצעצועים שלהם יותר, כלומר, יש סיכוי גובר שהם יהיו פרטנרים טובים מאוד למשחקי משיכות, ייהנו יותר מצעצועי לעיסה, יתמידו יותר בהוצאת אוכל מתוך צעצועי האכלה ועוד. זה יתרון גדול שכדאי לנצל אותו לטובת כולם.

גורים שהם פחות אוראליים, סביר להניח שיפסיקו את הנשכנות בשלב מסוים במהלך ההתפתחות שלהם.

אז…אם יש לכם גור שהורס, נובח, נושך ולועס כל דבר שהוא מוצא אז הרשו לי לומר לכם: "ברוכים הבאים לעולם האמיתי של גורים".
לא משנה איזה גור יש לכם, הוא ינשך אתכם כך או אחרת, בדיוק כמו שהוא ינבח.

מהן הסיבות לנשכנות אצל גורים ?

1. צרכים / רעב 
   לעיתים קרובות, גורים יתקשרו את הצורך שלהם לעשות פיפי/קקי דרך נשיכות. במיוחד הגורים שמעדיפים לצאת ולעשות צרכים בחוץ. הם ינסו בכל דרך לומר לכם שהם רוצים לצאת. זה קורה בעיקר כשהגור הפסיק את מה שהוא עושה ועכשיו פשוט נושך בלי הפסקה לא משנה מה אתם עושים.

אם הגור פתאום התחיל לנשוך תנסו קודם תוציאו אותו רגע החוצה לוודא שאין לו צרכים. 
בעתיד, למדו את עצמכם לזהות את הצורך הזה לפני שהוא מתחיל לנשוך.

2. משחק – בגיל מוקדם מאוד גורים לומדים לשחק אחד עם השני ואחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות נשיכות. גור שרוצה לשחק איתכם סביר להניח ינשך אתכם עד שתבינו אותו. חשוב מאוד שיהיו צעצועים רכים מפוזרים בבית, כך שבכל רגע נתון יש להם אפשרות לנתב את הנשיכות שלו לצעצוע כלשהו.

הקפידו על שעות משחק מסודרות במהלך היום, כמו שיש טיולים מסודרים, כך הגור ילמד לצפות לזמני המשחק וימנע מהצעות משחק (נשכנות) בזמנים אחרים.

3. חוסר בהוצאת אנרגיה.
עד השלב שבו ניתן לצאת לטיולים מסודרים הגור חייב להישאר כמעט כל היום בבית בסביבה שלא משתנה ונטולת גירויים חדשים, לכן, ההתמקדות תמיד תהיה בכם ובמה שמעניין אותו הכי הרבה.

הרבה פעמים אין לנו ברירה אלא למצוא תחליפים להוצאת אנרגיה עד שנוכל לטייל באופן מסודר.

4. לחץ וחרדה מהסביבה.
גורים מאוד רגישים לסביבה שלהם. אם יש מקור רעש כלשהו בבית או בחוץ שממש מפריע להם יש סיכוי טוב שהם יבטאו את המתח הנפשי בלעיסות ונשיכות. אם הגור נושך מבלי שיש לכם יכולת להבין את הסיבה חפשו אותה בסביבה שלו.
גורמים סביבתיים מלחיצים יכולים להיות כלב שנובח או מיילל לעיתים תכופות, צעקות מהשכנים, מכשיר חשמלי שמרעיש, רעשי רקע של כבישים סואנים ועוד.

5. מערכת יחסים מתוחה ביניכם.
אם תגיבו כלפי הגור בצעקות, תענישו אותו הרבה, תתעלמו ממנו כשהוא זקוק לדבר מה, תכו אותו וכדו' אל תתפלאו שהוא מגיב כלפיכם באותה צורה אלימה של נשיכות קשות הנובעות מתסכול.
אלימות גוררת אלימות. לא הייתם רוצים שהגור שלכם ילמד לפתור קונפליקטים בצורה אלימה בגיל כל כך מוקדם,
זהו מתכון מושלם לגידול כלב תוקפני.

סיבות מאוד נפוצות לנשכנות גורית מוגזמת:
(מדובר על גורים שהנשיכה שלהם מכאיבה מאוד, פוצעת ולעיתים מלווה בקולות המעידים על התסכול הרב שהגור נמצא בו)

1. הפרדה מוקדמת מהשגר. רצוי להפריד גורים בשבוע שבין ה-7 ל-8 ולא לפני. בשבועות האחרונים של החודש השני לחייהם הם לומדים לשחק אחד עם השני ולומדים לווסת את עוצמת הנשיכה, כך שלא יכאיבו יתר על המידה אחד לשני. גורים שהופרדו טרם השבוע ה-7 חסרים את המיומנות הזו ולכן אינם מודעים לעוצמת הנשיכה שלהם (נוטים לייחס לגורים כאלה את התווית "דומיננטי" – בעיניי זו שגיאה יסודית השוללת כל סיבה אחרת ועלולה להביא לטיפול לקוי בבעיה).

2. בעיה רפואית. כאבי בטן, כאבי שיניים, כאבי מפרקים ועוד יכולים להיות גורם משמעותי לנשיכות מכאיבות. אם ניקח את זה רחוק יותר, בעלי כלבים רבים מתבלבלים בכמויות האכלה של הגור ונותנים מעט מידיי – גור רעב מידיי יביע זאת באמצעות לעסנות ונשיכות. אם נותנים יותר מידיי אוכל מעמיסים על מערכת העיכול, דבר שיכול לגרום לכאבי בטן ושלשולים.
   ודאו עם הווטרינר שאין שום דבר שמפריע לגור.
3. שימוש בכוח פיזי על מנת לרסן נשיכות. הרבה פעמים אני נתקל בגורים שהיו נושכים את הסביבה באופן נורמאלי לחלוטין ואם הזמן הנשיכות הפכו לחמורות יותר כתוצאה מפעולות כגון: סגירת הפה בכוח, מכה על האף עם כף היד או עיתון מגולגל, תפיסת הגור בקולר בכוח כשעשה מעשה אסור, דחיפת הראש של הגור לתוך הצרכים שעשה בבית כחלק מחינוך לצרכים ועוד. כל שימוש בכוח פיזי מוגזם יכול להוליד את תופעת הנשכנות המוגזמת.
4. משחקי ידיים ורגליים. אם תהפכו את הידיים והרגליים שלכם למשחק שנושכים אותו במקום צעצועי נשיכה אז כמו שיש גורים שמביאים צעצוע כדי שישחקו איתם כך גורים שהורגלו לשחק עם הידיים "יביאו לכם את הידיים שלכם למשחק". זה יתבטא בנשיכות בזמן שאתם יושבים על הספה למשל או הולכים בבית והידיים והרגליים זזות ומגרות את הגור למשחק.

הקפידו לשחק אך ורק עם צעצועים ייעודיים לגורים, הימנעו ממשחקי ידיים ורגליים או שתספגו בשקט את הנשיכות.
אל תתפלאו אם הגור ינשך אורחים בידיים באותה מידה.

5. גנטיקה. גזעים מסויימים פותחו על ידינו בצורה כזו, שהם ישתמשו בפה שלהם בצורה מוגברת, למשל, הרטריברים והרועים. חשוב מאוד לקחת בחשבון את נושא האוראליות המוגברת בגזעים הללו על מנת להימנע מפעולות שבעתיד תשלמו עליהם מחיר יקר (כמו שימוש בכוח מוגזם לצמצם נשיכות).

ניתוב ומניעה נשיכות:

1. ספקו לו אלטרנטיבות ללעיסה בזמנים שהוא נמצא לבד או שאינכם יכולים "לשעשע" אותו והוא זקוק כרגע לתעסוקה. רבים קונים עצמות לעיסה מאוד גדולות וקשות המיועדות לכלבים סופר לעסניים בוגרים יותר. לגור יש שיני "חלב" עדינות יותר וקשה להם מאוד (ואף מכאיב) ללעוס עצמות מאוד קשות, לכן, יש לספק להם עצמות לעיסה קטנות הרבה יותר ורכות, באורך של אצבע וחצי בערך ולדאוג שהחומר ממנו עשויה העצם הינו רך וקל יותר ללעיסה.
   ברוב המקרים, מדובר על עצמות קשר לבנות, אוזני חזיר, סטיקים לבנים ועוד. עצמות בקר מעובדות ולבנות (שאפשר לדפוק איתן מסמרים בקיר) ממש לא מומלצות למשל. עצמות דחוסות לא מומלצות בגיל הזה (או בכלל אם תשאלו אותי).

חשוב מאוד, שלגור יהיה קל לספק את הצורך ללעוס משהו ומהר. גורים מאבדים סבלנות בקלות, לכן, אם העצם קשה ולא מתגמלת בדקות הראשונות של הלעיסה סיכוי סביר שהם יעזבו אותה ויפנו לתעסוקה אחרת.

2. ישנם צעצועי לעיסה/ליקוק מעולים, כמו הקונג, אורקא, והוובלר (הסבר בקישור) וכמובן שניתן להכין בעצמנו עם קצת יצירתיות (כמו בקבוק פלסטיק מעוך מלא בצ'ופרים ללא פקק).
   באופן אישי, אני מעדיף את הקונג הקלאסי בגלל שניתן לגוון במילויים ולבסוף נשאר תמיד הצעצוע שכלבים מאוד אוהבים להמשיך להתעסק איתו למרות שהמילוי נגמר.
   יש כלבים מאוד בררנים אבל שאוהבים ללעוס, סוג של פרדוקס, אבל הם קיימים. גורים כאלו "תפורים" לצעצועי לעיסה מאחר והגיוון יכול להיות רחב.

חשוב מאוד לגוון במילוי איתו תמלאו את הקונג, משפיק לחפש בגוגל "kong recipes" ואתם מסודרים מבחינת רעיונות.

קישרו את העצם, קונג, אורקא, עם חוט דק לאיזור המרבץ של הכלב/גור כך שהוא לא יוכל לקחת אותם למקום אחר (כמו הספה/מיטה/וכו'), אלא יאלץ ללעוס אותם במקום שלו וכך יווצר קישור מאוד חזק למקום שלו.

3.     משחקים המיועדים לגורים.
   חשוב לקנות צעצועים שיהיה קל להכניס לפה ולתפוס. חבלים קטנים ודקים, צעצועי גומי עם חבל בצדדים ודומיהם, כדורים קטנים ועוד. לא מומלץ "לתרום" בובות ישנות ממולאות, נעליים, סמרטוטים וכדו' מאחר ויהיה לגור קשה להבחין בין הצעצועים שלו לצעצועים שאינכם רוצים שילעס ומאוד דומים לשלו (יהיו גורים שכן יבחינו, אך אנחנו רוצים להקל על הגור ולכן ההמלצה הזו).

צעצועי הגומי הכי טובים מבחינה שהם יוצרים הבחנה ברורה בין צעצוע של הגור לחפצים שלכם, הרי אין לכם חפצים העשויים מגומי וסיליקון. הבעיה היחידה היא, כאשר יש תינוקות. הצעצועים מאוד דומים במרקם ובמבנה (וזה לא מקרי, הייעוד הוא זהה).

התאימו את המשחק לאופיו של הגור ולהעדפותיו באופן כללי, כגון: משיכות, רדיפה, חיפוש. משחק על שטח גדול או קטן. משטח קשה או רך ועוד.

4. קבעו סדר יום הקשור להאכלה מסודרת והוצאה לטיולים יחסית מסודרים.
האכלה צריכה להתבצע 2-5 פעמים ביום, תלוי בגיל הכלב או להישאר זמינה קבוע (תלוי בגיל הגור). חשוב להאכיל בטווח שעות יחסית קבוע (לא על הדקה!) ולדאוג להוצאה לטיולים מוציאי אנרגיה ולגיחות התרוקנות מצרכים על מנת לעייף את הגור מצד אחד ולספק לו אופציה חוזרת לעשות צרכים בחוץ (זוכרים? – מענה לסיבה 2#).

חשוב מאוד להוציא לגור אנרגיה באופן יומיומי בהתאם לצרכים האנרגטיים שלו על מנת שיחזור הביתה וירצה לנוח.

5. משחק עם כלבים אחרים – זוהי דרך הטיפול הכי יעילה, הכי טובה והכי קלה ליישום.
כבר מגיל צעיר, כל עוד יש חיסון משושה אחד, ניתן להפגיש את הגור עם כלבים בוגרים אחרים בתנאי שהם מחוסנים ובריאים ולא נצפתה מחלה כלשהי ביומיים שקדמו למפגש והם חברותיים לגורים וירצו לשחק או לפחות לבלות יחד עם הגור.  עשו זאת בביתכם או בבית של הכלב השני ותנו להם לעשות את השאר (יהיו וטרינרים שלא יסכימו איתי, אני מודע לזה, זו דעתי האישית, תפעילו שיקול דעת).

ניתן ואף מומלץ להפגיש את הגור עם גור אחר מאותו גיל בערך או אותו גודל פיזי (חשוב מאוד) תחת אותם תנאים.

6. אימונים ספציפיים. כגון: הליכה בבית, ישיבה מולכם, רביצה בנוכחותכם, לעזוב דבר מה מהפה, ריצה אליכם ועוד.
   פעולות אלו יעזרו לכם לתקשר עם הגור טוב יותר וילמדו אותו הרגלים אחרים בנוכחותכם אשר יתוגמלו הרבה יותר מפעולות נשיכה אחרות שאינן רצויות.

טיפ חשוב- כאשר אתם מזהים שהגור שוכב לו על הרצפה בכיף, רגוע ונינוח, גשו אליו ושימו צ'ופר בין הרגליים הקדמיות והמשיכו בעיסוקיכם. בצורה הזו תחזקו רגיעה באופן פעיל. זכרו, חיזוק חיובי מגביר התנהגות. יכול להיות שהגור יקום ללכת אחריכם בפעמים הראשונות (התעלמו ממנו), מהר מאוד הוא ילמד שפעולה זו אינה משתלמת והוא יחזור לרבוץ.

זכרו – לגור יהיה קל לספק את הצורך ללעוס משהו ומהר. גורים מאבדים סבלנות בקלות, לכן, אם העצם קשה ולא מתגמלת בדקות הראשונות של הלעיסה סיכוי סביר שהם יעזבו אותה ויפנו לתעסוקה אחרת. אם הקונג הממולא מיצה את עצמו את יאבדו סבלנות ויחזרו אליכם בנשכנות יתר

מומלץ לקשור את העצם, קונג או אורקא עם חוט דק לאיזור המרבץ של הכלב או הגור כך שהוא לא יוכל לקחת אותם למקום אחר, אלא יאלץ ללעוס אותם במקום שלו וכך יוצר קישור מאוד חיובי למקום שלו וירצה לשהות שם יותר ויותר.

מה עושים עם הגור בכל זאת נושך ?

1. ניתן לומר "איי" בטון גבוה ולהסיג את היד/רגל הרחק מהגור, אם הוא מפסיק, יש להפנות לצעצוע נשיכה. חשוב לנסות לברר מדוע הוא נושך ולספק לו אלטרנטיבה מתאימה. אם לא מפסיק לעבור למספר 2.
2. ניתן לקום ולצאת מהחדר ברגע שהוא מתחיל לנשוך על מנת להראות לגור שאם הוא ינשך תתרחש תוצאה הפוכה ממה שהוא התכוון, במקום שהוא יקבל תשומת לב הנשיכה בעצם תעלים אתכם.

יש לשים לב, פעולה זו אינה רצויה עם גורים שהורסים כשאין השגחה צמודה ואינה מתאימה לגורים שעצם ההתרחקות מכם מכניסה אותם לחרדה גבוהה.

3. ניתן ללמד את הגור להגיב לצליל מסיח וברגע שנדמה שהוא מתכוון לנשוך או בזמן הנשיכה יש להשמיע אותו ולהסיט את תשומת הלב שלו למשהו אחר. חשוב לספק אלטרנטיבה.
4. לבקש מהגור לבצע פעולה אחרת שהוא מכיר ויודע, כמו לשבת או ללכת למקום ולתגמל על ביצוע הפעולה ואפילו להמשיך לתגמל על המשכיות. חישבו בזמן הזה למה הגור נשך אתכם וספקו לו את הצורך.
5. אם הנשיכות של הגור מוגזמות ומכאיבות מאוד ניתן ללמד אותו ללקק אתכם ע"י מריחה של חמאת בוטנים, גבינה וכאלה על הידיים, רגליים וכדו'. ניתן בכל יום לעשות זאת פעם אחת על אזור אחר על מנת שהגור בכלל יבין שיש אופציה אחרת מנשיכה.
   אל דאגה, הוא לא ימשיך לעשות זאת כל חייו.

 חשוב מאוד לייצר הפרדה מסוימת בין הפסקת ההתנהגות לבין מתן האלטרנטיבה כדי למנוע למידה שנשיכה = תגמול באופן ישיר.

 במקרים מסוימים אנחנו נעדיף לעשות שימוש בגדר גורים/תיחום בבית על מנת לווסת את השהיה של הגור ברחבי הבית, כך שלא יהיו מצבים בהם הוא נושך והורס ואין לנו את הפניות לטפל בו ולהדריך אותו להתנהגות הרצויה. 

זיכרו, בכל פעם שהגור נושך, הורס, לועס, קורע ופוצע הוא זוכה לתרגל התנהגות שאינה רצויה לכם ובכך משריש את ההרגל "הנשכני." מטרתכם העיקרית במקרה כזה, היא לספק לגור כמה שיותר אופציות להתנהגות רצויה מבלי להגיע לעימותים, כעסים וריבים סביב ההתנהגות הנשכנית והלעסנית.

דבר נוסף ואחרון בהקשר של נשכנות
ישנם גורים הרגישים מאוד למגע בגיל צעיר, הרגישות יכולה להתחיל כבר בגיל חודשיים ולהמשך מספר חודשים. הסיבה לכך, הינה מערכת עצבית מאוד פעילה, לכן המגע שלנו הופך למשהו מציק ולאו דווקא נעים.

הדבר הכי חכם שתוכלו לעשות עם גור כזה הינו ללטף אותו רק כשהוא רגוע יותר, אחרי הוצאת אנרגיה וגם אז, לא ללטף לאורך זמן רב. ליטופים קצרים  ולפנות אלינו לייעוץ, שכן חשוב להרגיל את הגור למגע בגיל מוקדם.

אנחנו טועים כאשר אנחנו חושבים שכלבים אוהבים מגע מהרגע הראשון שהם אצלנו בידיים. ישנם גורים הזקוקים להרגלה למגע לפני שמתחילים לגעת בהם ללא הפסקה.