מהי חשיפה נכונה ומהי המשמעות עבור הגור להמשך חייו
יש לכם גור חדש בבית, מזל טוב! הדבר הראשון שרוב האנשים עושים בעקבות אימוץ גורים זה לקחת אותם לווטרינר לקבל חיסונים. אתם מתרגשים ורוצים לקחת את הגור שלכם איתכם לכל מקום, אבל הווטרינר אמר לכם שעד שהגור לא קיבל את כל החיסונים, אסור להוציא אותו מהבית, מהסביבה ה”סטרילית” שלו, בכדי למנוע הידבקות במחלות מסכנות חיים. הווטרינר כמובן צודק, אף אחד לא רוצה שהגור שלו יחלה, אך האמנם יש צורך בבידוד כזה? ישנו “ויכוח” עתיק יומין בין וטרינרים לבין מטפלים התנהגותיים ומאלפים: מצד אחד, הוטרינרים אמונים על שמירה על בריאותו הפיזית של הגור מפני מחלות שהוא עלול להיחשף אליהן בינקותו, כגון פרוו, כלבלבת וכו’. מצד שני, למטפלים ההתנהגותיים ולמאלפים חשוב לשמור על בריאותו הנפשית של הגור מפני הסכנות הטמונות בגידול לא נכון ובמיוחד בחוסר חשיפה של הגור לעולם הגדול. הסכנות הן רבות וחמורות לא פחות מאשר סכנות בריאותיות, וכוללות את הסיכון שהגור יפתח פחדים חריפים ואף תוקפנות כלפי אנשים או כלבים אחרים.
אז איך מאזנים בין הצורך להגן על הגור מפני מחלות לבין הצורך החשוב לא פחות לחשוף את הגור ולהרגיל אותו לשלל גירויים כחלק מה”חיסון ההתנהגותי” של הגור? או במילים אחרות, איך ניתן לגדל גור בריא בגופו ובנפשו גם יחד?
חשיבות חשיפה נכונה לגורים
זהו נושא קריטי באימוץ גורים: “חשיפה” במונחים של מגדלי ומאלפי כלבים משמעה להכיר לגור את העולם הגדול בצורה כזאת שתמנע ממנו לפתח פחדים מול דברים שונים. מבחינה ביולוגית, ישנו “חלון הזדמנויות” או “תקופה קריטית לחשיפה” אשר בו הגור אמור להכיר את הסביבה הטבעית שלו ולהתרגל לגירויים הנמצאים סביבו. כל מה שהגור יפגוש בשלב הזה, ותהיה לו עימו חוויה נעימה – הוא יקבל כחלק טבעי מהעולם שלו. אך חלון ההזדמנויות הזה נסגר לאחר זמן מסויים, וכל מה שהגור לא הספיק לפגוש בתקופה הקריטית לחשיפה – יש סבירות גבוהה שהגור יפתח חשדנות ואף פחדנות כלפיו. לכשיגדל, הפחדנות עלולה להפוך לתוקפנות ובכל מקרה, איכות החיים של הכלב ושל בעליו תיפגע.
את כל זה ניתן למנוע על-ידי ביצוע של חשיפה נכונה, הדרגתית ונעימה של הגור לגירויים מסוגים שונים, בתוך חלון ההזדמנויות הביולוגי שלו.
חשיפה נכונה של גורים לעולם
הן מהפן הבריאותי והן מהפן ההתנהגותי-רגשי, חשוב מאוד לעשות חשיפה נכונה לגור ולא להוציא אותו החוצה ללא מחשבה ותכנון. כאמור, זה בעייתי מאוד להשאיר את הגור סגור בבית עד לתום קבלת החיסונים מפני שעד שזה יקרה, ייסגר חלון ההזדמנויות הקריטי לחשיפה לעולם, ואנו נקבל גור עם סיכון הרבה יותר גבוה לפיתוח בעיות התנהגות (ואנו יודעים שבעיות התנהגות מהוות גורם תמותה גדול מאוד בכלבים בוגרים, שננטשים או מועברים מבית לבית). לכן, כבר מהיום הראשון של הגור אצלנו בבית, מומלץ להוציא אותו החוצה בזהירות, לצורכי חשיפה כמו גם כדי להתחיל את החינוך לצרכים בגיל המתאים.
איך מבצעים חשיפה נכונה לגורים:
- לוקחים את הגור לטיולים קצרים בסביבת הבית.
- לוקחים את הגור למקומות חדשים ומטיילים איתו כשהוא על רצועה (במידה והוא מחוסן) או בסביבת הבית ועל הידיים (במידה ולא מחוסן).
- נותנים לגור לפגוש אנשים חדשים, אך מבלי להציף אותו. תנו לו לפגוש בנאדם אחד או שניים בכל פעם, ושימו לב מתי הגור זקוק להפסקה מכל תשומת הלב שמורעפת עליו.
- מזמינים אנשים מסוגים שונים (ילדים, קשישים ועוד “סיווגים”) אלינו הביתה לפגוש את הגור.
- דואגים שכל האינטראקציות עם הגור הן עדינות! במידה והגור מתחיל להראות סימני לחץ, נותנים לו ספייס.
- לוקחים את הגור לבקר בבתים של קרובי משפחה וחברים.
- לוקחים את הגור לפגוש כלבים שאתם כבר מכירים, ושהינם מחוסנים, בריאים וידוע שהם נחמדים וסבלניים כלפי גורים.
- מומלץ לקחת את הגור לכיתת גורים כדי להתחיל את האילוף בצורה נכונה ולחשוף אותו לעוד גורים ואנשים. חשוב למצוא עבורו כיתה מתאימה שבה הוא מרגיש בנוח.
אנחנו רוצים שהחשיפה תיהיה הדרגתית, נעימה וטובה לגור שלנו, לכן חשוב לשים לב לשפת הגוף שלו: מתי הוא מתעייף, מתי זה יותר מידי בשבילו, מתי סתם נמאס לו. חשוב לזכור שהוא כמו תינוק ואם צריך להוציא אותו מהסיטואציה, זה התפקיד שלנו בתור “המבוגר האחראי”.
המטרה העיקרית בחשיפה היא שהגור יחווה כל הזמן חוויות חיובית, נעימות ומהנות ככל הניתן, מפגש עם כלבים מאוזנים, וגירויים קריטיים בסביבת המגורים.
התפתחות גורים
ישנם שני שלבי חשיפה חשובים ושני שלבי “חריטת פחד” שעלינו להיות מודעים אליהם.
שלב החשיפה הראשוני של הגור נקרא “שלב החיברות” והינו בין הגילאים 3-7 שבועות. בתקופה זו הגור נמצא עם אימו ואחיו לשגר, אשר מלמדים אותו דברים חשובים מאוד לגבי “איך להיות כלב”. הגור לומד להכיר ולזהות את בני מינו, לתקשר איתם ולומד לנווט את דרכו מבחינה חברתית בעולם הכלבים. חשוב מאוד שהגור יישאר עם אחיו ועם כל השגר עד לגיל 7 שבועות לפחות!
שלב החשיפה השני הינו בין הגילאים 7-12 שבועות. לרוב זהו הגיל שבו אנחנו לוקחים את הגור שלנו הביתה, ומתחילים להרגיל אותו לסביבה שבה הוא יגדל. כעת יש לנו הזדמנות מצויינת לחשוף את הגור בצורה נכונה לגירויים שונים ולחזק את הקשר שלנו איתו במקביל. נשאף לחשוף את הגור לכמה שיותר דברים שונים: אנשים, משטחים, כלבים, רעשים, חפצים, מגע וכל דבר אשר עולה על דעתכם ואשר יכין את הגור שלכם לחיים בחברתם. אם זהו כלב שיסע הרבה ברכב, אוטובוס או רכבת – זה הזמן לחשוף אותו אליהם. אם הכלב שלכם יבוא איתכם לעבודה זה הזמן לחשוף אותו לסביבת העבודה וכל מה שהוא יפגוש בדרך אליה והביתה. אתם גרים באזור עם הרבה חתולים או בעלי חיים אחרים? זה הזמן לחשוף אותו אליהם, בזהירות, כמובן. בעצם, כל דבר שאנחנו חושבים או רוצים שהגור שלנו יקבל באהבה ובשלווה בהיותו בוגר, זה הזמן הטוב ביותר לחשוף אותו אליו! כאמור, זהו זמן קריטי: חלון ההזדמנויות שלנו לחשוף את הגור לעולם בצורה נכונה ובכך לגדל כלב בוגר, מאושר, מאוזן ובטוח בעצמו ובסביבה שלו ייסגר מהר משאתם משערים: בערך בגיל 12-15 שבועות.
שלב חריטת הפחד
ישנה תקופה בהתפתחות של הגור הנקראת “שלב חריטת הפחד”. בשלב זה הגור נוטה יותר לפחד מדברים חדשים או מבהילים, ולא רק זאת, אלא שארועיים טראומטיים יחקקו בעוצמה במוחו יותר מאשר בכל תקופה אחרת בחייו. שלב חריטת הפחד מופיע פעמיים בחיי הגור:
שלב חריטת הפחד הראשון: מתחיל בדרך כלל בגיל 7 שבועות, מתעצם במשך שבועיים-שלושה וחולף. זהו בד”כ גם הגיל בו הגור מופרד מאימו ואחיו ומגיע לביתו החדש. עצם הפרידה והמעבר הפתאומי לסביבה זרה עלול ליצור לגור טראומה, לכן חשוב מאוד להקל עליו את המעבר ככל הניתן: לקחת ביחד איתו משהו עם ריח של הבית הקודם שלו (משהו שהגורים ישנו איתו/עליו זמן מה), לתת לו הרבה חום ואהבה, לא לבודד אותו משאר בני הבית (גם אם זה אומר שבשבועיים הקרובים הוא ישן איתנו בחדר) וליצור לו שגרת יום קבועה שתעזור לו להבין את חייו החדשים. חשוב להבין את הקושי של הגור, לא להתעלם ממנו כשהוא בוכה אלא לדאוג לכל צרכיו ולתת לו את מירב תשומת הלב הנעימה שלנו כשהוא זקוק לה, אך מצד שני – לא להעמיס עליו במפגשים עם הרבה אנשים חדשים שבאים להתלהב איתנו מהגור החדש. חשוב גם לתת לגור מקום שקט ונעים לנוח בו, מקום שבו אף אחד לא ייגש אליו ולא יציק לו (זה נכון במיוחד בבתים עם ילדים). כך השלב הזה יעבור בקלות, גם לגור שלנו וגם לנו, ונוכל להמשיך בחשיפה הדרגתית טובה ונעימה שלא תיצור טראומה לגור שלנו.
בשלב זה חשוב מאוד גם לשים לב לחשיפה הדרגתית וזהירה: אפשר וחשוב להוציא את הגור לטיולים בסביבת הבית ולהתחיל את החינוך לצרכים ואת החשיפה שלו לעולם הגדול, אך יש להימנע מלקחת את הגור למקומות הומי אדם, מופעי זיקוקי דינור, מקומות עם מוזיקה רועשת, וכו’. גם מפגשים עם כלבים רבים בבת אחת עלולים להפחיד אותו ואפילו טריקת דלת חזקה במיוחד עלולה ליצור טראומה. אנחנו לא רוצים להעמיס על הגור, אך גם לא רוצים לבודד אותו מהעולם ולפספס את חלון ההזדמנויות הקריטי לחשיפה. איזון הוא שם המשחק! שימו לב לשפת הגוף של הגור שלכם – האם הוא נראה מבוהל? האם הוא עייף? האם הוא מתנשף גם כשלא חם בחוץ, האם האוזניים שלו מוטות או משוכות לאחור, האם הזנב הונמך? האם הוא ממצמץ הרבה או מלקק הרבה את השפתיים או האף? כל אלו סימנים שמראים על לחץ ומתח, זהו אותם ותנו לגור הפסקה מייד כשהם מופיעים.
שלב חריטת הפחד השני: גם שלב זה נמשך כשבועיים – שלושה, אך זמן ההופעה של שלב זה פחות מדויק מאשר שלב חריטת הפחד הראשון מפני שהוא קורה בסמוך להתפתחות המינית של הגור שלנו שיכולה להתרחש החל מגיל 6 חודשים בגזעים קטנים ועד אפילו 3 שנים בגזעים ענקיים. הכלב המתבגר שלנו כבר לא גור קטן ושברירי, אך אנחנו צריכים לזכור שכל ארוע מפחיד שהמתבגר שלנו יחווה בשלב חריטת הפחד השני יכול ליצור אצלו טראומה גדולה, להיחרט בצורה חזקה בזכרונו ואף עלול לגרום לבעיות התנהגות קשות בהמשך. אם אנחנו רואים שהמתבגר שלנו פתאום חושש יותר באופן כללי, ואפילו מראה חשש מדברים שבעבר לא הפחידו אותו, כדאי לקחת צעד אחד אחורה ולהוריד לחץ וציפיות ממנו. נבין שזה שלב טבעי ושגם הוא יעבור, אך עלינו לעזור לגור המתבגר שלנו לעבור את השלב הזה בקלות רבה יותר: לא נכריח אותו “להתמודד” עם מצבים אשר גורמים לו לאי נוחות ופחד אלא ניתן לו את הזמן שלו ואת החופש לבחור האם ועד כמה להתקרב לדבר שמפחיד אותו. נדבר אליו בטון רגוע ושמח ונתקרב אנחנו לדבר המפחיד כדי להדגים לגור שאין סכנה וחשש, ולא נגרור או נשדל אותו להתקרב ביחד איתנו אם הוא לא רוצה.
הדרך שבה ננהג עם המתבגר שלנו, כמו עם הגור הצעיר, היא בעלת השפעה עצומה על העתיד שלו ושלנו ביחד. השפעה זו מורגשת עוד יותר בשלבי התפתחות קריטיים כגון זה. לכן בשלב זה נתאזר ביתר סבלנות והבנה כלפי הגור המגודל שלנו, נשמור על השגרה וניתן לו הרבה חיזוקים על התנהגויות רצויות שהוא עושה במהלך היום וכמובן, נעניק לו הרבה חום ואהבה.