"עיכוב וויסות נשיכה" – מהי החשיבות, למה זה קורה ואיך מלמדים

לכלבים יש מנגנון שמירה פנימי נגד אלימות מופרזת, הנקרא ריסון נשיכה. הכלב לומד לרסן את נשיכותיו עוד במשחקיו כגור
כשהגור בעל השיניים החדות כתער נושך אותנו, זה ממש כואב. לכן בעלי גורים רבים ממהרים ללמד את הגור שלהם לא לנשוך. הדבר החשוב ביותר שעל בעלי כלבים ללמד את גוריהם הוא דווקא “עיכוב נשיכה”.
זה אומר שהגור לומד להיות מודע לכוחו ולנשוך חלש.

עיכוב נשיכה משמעותו – היכולת של הגור / כלב לווסת את חוזק נשיכתו. כלומר, עיכוב נשיכה נכון אצל גורים או כלבים, יתבטא ביכולת שלהם להבדיל בין נשיכה לצורך משחק לבין נשיכה לצורך הגנה (נשיכה כואבת).

כשמסתכלים על שני גורים נושכים ומשחקים, רואים שהם אלימים למדי. הם תופסים זה את זה בצוואר, נוהמים ונושכים. אני ראיתי גור תופס גור אחר בצווארו, נושך ומטלטל את ראשו. ברגע שהגור השני משמיע יללה, ולו הקטנה ביותר, הגור התוקף מניח לו מיד. כך הם לומדים שזה בסדר לנשוך, אך לא יותר מדי חזק. סביר להניח שמנגנוני ריסון קיימים אצל כל החיות הטורפות, מפני שבעלי-חיים בעלי שיניים חדות חייבים לדעת להפסיק לפני שהם קורעים זה את זה לגזרים.

לכלבים יש שיטה נוספת ללמד זה את זה מהי תוקפנות מתקבלת על הדעת. כשגור נושך ומתחיל להיות תוקפן מדי, חברו למשחק יעצור, יקפא על מקומו ויישיר מבטו אליו, כדי שיבין את הרמז ויפסיק – כמו לבקש פסק זמן במשחק – והוא אכן מפסיק.

תהליך הלימוד מתחיל עם האחים לשגר ועם האמא, לכן חשוב מאוד לא להפריד את הגור מהשגר לפני גיל 7-8 שבועות.  גורים שהופרדו מוקדם מדי ולא קיבלו מספיק “זמן לימוד” בחברת אימם ואחיהם צריכים לקבל “השלמת חומר” ממשפחתם האנושית. תהליך הלימוד של עיכוב נשיכה מול המשפחה האנושית חייב להיות הדרגתי, תוך שאנו מרשים לגור לנשוך אותנו בעדינות הולכת וגוברת, ורק לאחר שלמד לנשוך בעדינות, מבלי להפעיל כמעט כוח, מתחילים להפחית את תכיפות הנשיכות עד להעלמתן.  אם נאסור על הגור לנשוך אותנו לחלוטין כבר מההתחלה, אנו נאבד את ההזדמנות ללמד את הגור להיות עדין עם שיניו ולפתח “פה רך”.

משפחות עם ילדים שימו לב:
במידה ויש ילדים בבית, על ההורים ללמד את הגור עיכוב נשיכה בעצמם ובו-בזמן לנתב את הגור לחפץ כלשהו (צעצוע, קונג, עצם) כשהוא מתחיל לנסות “ללעוס” את הילדים.
יש לשלוט על הילדים ולנהל אותם נכון סביב הגור. הוא יכול לסבול הצקות למשך זמן מוגבל מאד,האפשרות שלו להגיד "אתה מלחיץ אותי, זה לא נעים לי נא עזוב אותי במנוחה!" או " איזה כיף יאללה משחקים!" = תתבטא בנשכנות!

אז מה עלינו לעשות על מנת ללמד את הכלב שלנו "עיכוב נשיכה" ?
שלב 1: נלמד את הגור לא להכאיב כשהוא לועס אותנו
מציעים לגור את כף היד או האגרוף שלנו ונותנים לו ללעוס אותה. כל עוד הוא לא מכאיב לנו, נותנים לו להמשיך.
ברגע שהוא מכאיב אומרים “איי, זה כאב!”, משלבים ידיים ומתעלמים מהגור לכמה שניות. אם הוא הפסיק מיד ונרגע קצת, נותנים לו שוב את היד ומזמינים אותו ללעוס אותה שוב. רצוי להגיד לגור “בעדינות” בטון רגוע כשמגישים לו את היד,
ובכך נלמד אותו את משמעות המילה ואות מידע.

במקביל מומלץ לחזק על השחרור מהיד וניתוב הגור ללעוס משהו אחר (תנו לו צעצוע רך, עצם מפתה או קונג ממולא שהכנתם מראש), ולחזק בליטוף ומילת עידוד על הבחירה באלטרנטיבה.
אם בחרתם לנתב בצעצוע נשיכה או משיכה, החיזוק בהחלט יכול להגיע מהמשחק עצמו, כלומר שחקו איתו בצורה הנכונה!

טיפ קטן – בתרגול הזה ניתן גם ללמד את הפעולה "עזוב" / "שחרר", אך תרגול זה יגיע בשלב מתקדם יותר בתהליך.

שלב 2: ללמד את הגור להחליש את עוצמת הנשיכה 
לאחר שנפטרתם מהנשיכות הכואבות, נותרתם עם נשיכות בעוצמת לחיצה משתנה: חזקות יותר וחלשות יותר.
חיזרו על אותו התהליך כאשר הפעם אתם מגיבים אם “איי, זה כאב!” והתעלמות מהגור כשהוא נושך חזק (גם אם זה לא ממש כואב), ומאפשרים לו להמשיך ללעוס את ידכם כל עוד הוא מפעיל לחץ חלש יותר מהרף שבחרתם לעבוד עליו.
כך הגור ילמד להפעיל פחות ופחות לחץ, עד שלבסוף יילעס את ידיכם מבלי להפעיל לחץ כלל.

שלב 3: העלמה מוחלטת של לעיסות ידיים
אצל גורים רבים השלב הזה קורה מעצמו: הם מתרגלים ללעוס את הצעצועים/קונגים/עצמות שלהם, ומפסיקים באופן טבעי לשים את ידיכם בפיהם. אם זה לא קורה לבד אצלכם, אתם יכולים בשלב הזה להגיב עם “איי, זה כאב!” בכל פעם שהגור שם את שיניו עליכם, גם אם הוא ממש כבר לא מכאיב. אם תהיו עקביים, ותמשיכו להציע לו צעצועי לעיסה מפתים משלו, הגור יפסיק ללעוס אתכם תוך זמן קצר.
בדרך-כלל לוקח כשבועיים להגיע לשלב הזה. ההתקדמות תלויה, כמובן, באופיו של הגור ובזמן והעקביות שהשקעתם בתרגול איתו.

הערות חשובות:
יש מצבים בהם הגור לא יפסיק כשנצווח “איי!”, לדוגמא:
גור שנמצא במצב עוררות גבוה, כשהוא עייף מאוד, או גור עם אופי נלהב מטבעו במהלך התרגולים הראשונים. במצב זה הגור אפילו עלול להגיב בנשיכות חזקות עוד יותר. אם זה קורה, יש לכם שלוש אפשרויות:
1- לנתב את הגור ללעוס משהו אחר, (צעצוע מותאם, עצם מפתה או קונג ממולא שהכנתם מראש), ולחזק על עזיבה ובחירה באלטרנטיבה שהצעתם.
2- להפריד את עצמכם מהגור: עימדו (במידה ומשלבים את הילדים: שיעמדו על כיסא או על הספה או להוציא אותם לגמרי מהסיטואציה), שימו את הגור בתיחום שלו, צאו מהחדר וסגרו את הדלת אחריכם, חזרו אחרי כמה דקות והתחילו לשחק שוב .הגור לאט לאט יקשר את הפסקת המשחק עם צעקת הכאב ויציאתכם מהחדר ויוריד את עוצמת הנשיכה.
3- אופציה נוספת היא תרגול מראש כשהגור מאחורי מחסום כלשהו כמו גדר גורים, ואז תוכלו פשוט לקום ולהתרחק ממנו. 

אין צורך לגעור בגור, לסגור את פיו בחוזקה, או לתת לו מכה, זה רק יבלבל אותו ואפילו עלול להלהיב אותו עוד יותר במקרה הטוב. במקרה הרע הגור יפתח פחד / לחץ ויקשר את המשחק לחוויה שלילית מה שעלול לגרור להתנהגות לא רצויה ואף תוקפנית.

רצוי לעבוד על עיכוב נשיכה לפחות פעם אחת ביום, ולמצוא את הזמן המתאים לכך מבחינת היכולת של הגור להישאר רגוע. בשאר הזמן, כאמור, פשוט נתבו אותו (שוב ושוב ושוב…) ללעוס את הצעצועים שלו במקום את ידיכם, וחיזרו אל האימונים כשיש לכם יותר כוח וסבלנות.
במידה ואין חשק, זמן פנוי, סבלנות, או כל מה שהוא "ממשפחת הלא", אל תעבדו ותימנעו מאותן סיטואציות.

חשוב מאוד להפגיש גור עם גורים אחרים בתקופה זו על מנת ללמד אותו שפת גוף כלבית במטרה להביא אותו ליכולת תקשורת חיובית עם כלבים אך גם שוב, ללמד אותו וויסות נשיכה עם כלבים אחרים

זכרו תמיד-
כל כלב עלול לנשוך בזמן כלשהו בחייו; כלב שלא למד עיכוב נשיכה בגיל צעיר עלול לגרום לפציעה חמורה.  כלב שלמד עיכוב נשיכה בצעירותו בד”כ יימנע מגרימת נזק חמור לאדם (או כלב!) במידה וינשך בעתיד.